פרויקט מיתר, הקרוי גם מרכז ירדן לתמיכה רגשית, הינו פיילוט של עיריית תל אביב ופרויקט ייחודי לבית הספר הירדן בו לומדים ילדי זרים וחסרי מעמד. היוזמה להקמת המרכז נולדה מהצורך לספק תמיכה לילדים, המגיעים מרקע קשה ומורכב ונמצאים במצוקה רגשית, הבאה לידי ביטוי גם בבעיות התנהגות וקשיים חברתיים. כל זאת, מבלי להסתמך על ההורים, שכן לרובם אין את האפשרות הכלכלית, הידע או את הפניות הרגשית להעניק להם טיפול מחוץ לכותלי בית הספר.

בפרויקט זה, כמו בכל הפרויקטים בהם אני מעורבת, התבצעו שיחות עם הצוות הפדגוגי של בית הספר ובמקרה הזה גם עם מומחים בתחום התרפויטי. זאת, בכדי לוודא שכל צורך יבוא לידי ביטוי בקונספט העיצובי.

האתגר העיצובי היה בראש ובראשונה לייצר סביבה שכל ילד ימצא בתוכה את המקום הנכון לו, מתוך ההבנה שכל ילד שונה זה מזה וזקוק לתנאים מעט שונים על מנת לפרוח בסביבתו. לכל ילד מגיע סביבה נעימה שתקרין ביטחון, רוגע, שלווה ותאפשר צמיחה והתפתחות אישית. מתוך אותה הבנה היה ברור גם שבמרכז יתקיימו סוגים שונים של תרפיות, כגון: באומנות, בריקוד, בתיאטרון וכדומה. הטיפולים יתקיימו בעבודה פרטנית וקבוצתית, בהתאם לסוג הטיפול, והמרכז צריך לתת מענה גם להיבט זה.

המרכז עוצב כך שיעודד יצירתיות ומשחק אצל הילדים ושיאפשר דינמיות וגמישות מרבית לצרכיהם. בכל אחד מהחללים הוצבו פינות רכות ושולחנות בגבהים שונים המאפשרים מגוון צורות ישיבה. בתכנון החלל היה חשוב גם לשים את הילדים בלב העניינים וליצור חללים "ניטראליים" שיתנו במה לתוצרים של הילדים. לכן, הריהוט נבנה מחומרים טבעיים ונבחרה פלטת צבעים מצומצמת. בכדי לייצר תחושה של זרימה בחלל, נעשה שימוש בקווים רכים ופשוטים.

הפרויקט חידד אצלי את האמונה שתמיכה רגשית הינה חלק מסיפוק צרכים בסיסיים של ילדים בדומה למזון או לקורת גג וכי רק לאחר שצרכים אלה מקבלים מענה ניתן להתחיל ללמד שפה, מתמטיקה ואת שאר המתכונת הלימודית. אני מקווה שלאור הצלחת הפרויקט בתי ספר נוספים יאמצו את המודל. פרויקט בשיתוף חן שטיינברג נבון.

הפרויקטים נעשו בשיתוף עמותת ציונות 2000 לאחריות חברתית.
צילום: איתי בנית