היי, שמי איילת פישר ואני בעלת סטודיו המתמחה בעיצוב חללים עבור מוסדות ציבוריים ופרטיים, כגון, בתי ספר, גנים, משחקיות, מתחמים לגיל הרך וכדומה.

אולם הדברים לא תמיד היו כך ואת הקריירה המקצועית שלי התחלתי בתחום שונה לחלוטין. במקור אני בעלת תואר ראשון במשפטים וכמו כל בוגרת תואר הלכתי לפי המסלול הנורמטיבי. מייד לאחר הלימודים הצטרפתי לאחד מהמשרדים הגדולים ועבדתי במגוון תפקידים בתחום. במשרד כה גדול העתיד המקצועי שלי היה נראה סלול ובטוח, אבל בהדרגה התחלתי להרגיש שלמרות ההצלחה המקצועית מקומי אינו שם. חשתי צורך בשינוי ועם תואר שני במנהל עסקים, נכנסתי לעולמות של ניהול פרויקטים. אך לצערי, גם בעולמות האלו לא הרגשתי שהגעתי לייעוד שלי והחלטתי ללכת לקראת שינוי נוסף ולהחליף את השחור – לבן שמאפיין את עולמות המשפטים והעסקים בפלטת הצבעים של עולם העיצוב.

אל התחום של עיצוב סביבות למידה אפשר להגיד שהתגלגלתי כמעט במקרה ועם הרבה מזל. בעקבות תרומה לבית הספר הירדן, שבשכונת התקווה, בתל אביב, בית הספר בו מתחנכים בעיקר ילדי זרים וחסרי מעמד, הוזמנתי לתכנן ולעצב את החללים הציבוריים. הפרויקט נעשה בהתנדבות, ואני נכנסתי אליו מתוך תחושת שליחות ואהבה. רוב הילדים שמתחנכים בבית הספר הירדן מתמודדים עם מציאות חיים מורכבת ובית הספר מהווה עבורם עוגן משמעותי של ביטחון, כמעט כמו בית שני ולפעמים גם בית ראשון. לכן, היה לי חשוב לייצר עבורם חלל שמח, מכיל ושמשרה ביטחון. במשך שבועות ארוכים למדתי, חקרתי, השקעתי את כל מרצי בקריאת חומר, בשיחות עם אנשי מקצוע ועל סמך התובנות החינוכיות שרכשתי מהתהליך ניגשתי לעיצוב החלל, במחשבה על הילדים, המורים, ועל הקשר ביניהם לבין המרחב עצמו.

הפרויקט הוכיח לי עד כמה יכולה סביבה לימודית, המתוכננת בקפידה וברגש, להשפיע על האופן שבו חווים הילדים את המקום שבו הם מבלים חלק כה משמעותי מחייהם, תוך שימוש בצבע, יצירתיות והמון אהבה.

השיפוץ בבית הספר הירדן קיבל חשיפה מרשימה בעיתונות המקצועית בארץ ובחו"ל ואני קיבלתי את תחושת הייעוד שחיפשתי. בעקבות הפרויקט הקמתי את הסטודיו שלי ובמסגרתו המשכתי לחקור את הקשר בין עיצוב לפדגוגיה. על בסיס התובנות מהפרויקט בבית הספר הירדן ומפרויקטים נוספים שביצעתי פיתחתי בהדרגה תהליך מתודולוגי מובנה שעל בסיסו אני מתכננת בתי ספר, גני ילדים, משחקיות, מבני ציבור ובעצם כל חלל שמיועד לענות על צורך פדגוגי ורגשי.

על פי תפיסת העיצוב שלי, עיצוב ואדריכלות פנים צריכים להיות מופשטים, דינמיים ונגישים, כך שהילדים יוכלו להשתמש בחלל בכל פעם בצורה אחרת מה שמפתח חשיבה יצירתית ומאפשר לדמיון להמריא. בחרתי להתמקד בתחום החינוך ובו אני מעצבת חללים לגיל הרך, ילדים ונוער, על כל היבטיו השונים. התחום קסם לי משום שאין בעיניי, עיסוק מרגש ומעצים יותר, ואין תחושת סיפוק גדולה יותר מליצור עבור הילדים סביבה שתרגש, תסקרן, תפתח ותקדם אותם.

ילדים שונים זה מזה – כל ילד הוא עולם בפני עצמו וכך גם מוסדות החינוך והצוותים הפדגוגיים שמובילים אותם. לכן, החללים בפרויקטים שתכננתי גם הם אינם דומים זה לזה.

אני מתכננת ומעצבת חללים עבור מוסדות ציבוריים ופרטיים ברמות תקציב שונות, אבל תמיד חשוב לי לתכנן סביבות שתהיינה נעימות, מזמינות וכיפיות, כאלה המגרות את הדמיון, מעוררות סקרנות, מעודדות למשחק, ללמידה ויצירה, ומחזקות את המוטיבציה ותחושת העצמאות של הילדים.

את הדקדקנות ותשומת הלב לפרטים קטנים המאפיינים את עולם המשפט והעסקים בו חייתי קודם הבאתי איתי לתחום העיצוב. לפני התכנון מתבצע תהליך אפיון מעמיק בשיתוף פעולה עם הצוותים הפדגוגיים ובו מתרחש ניתוח החלל באופן דקדקני, הבנת המטרות שאותן הוא עומד לשרת ותיאום ציפיות עם כל הנוגעים בתהליך. זהו תהליך למידה מעמיק שהתגבש והשתכלל עם השנים והוא לטעמי תנאי הכרחי על מנת להגיע לאיזון המושלם בין הצרכים הפדגוגיים והפונקציונליים לבין החזון העיצובי של הפרויקט. אני מאמינה בהענקת ליווי צמוד ומקצועי משלב התכנון ועד שלב הביצוע.